חודש האישה הבינלאומי

הנשים המצליחות של השנה

כמדי שנה, בסמוך ליום האישה הבינלאומי, אנו עושות ספירת מלאי, של נשים מצליחות ושל הצלחות נשיות בכל התחומים: בכלכלה, בפוליטיקה, באקדמיה, בחינוך, בתקשורת ובעסקים. אנו טופחות לעצמנו על השכם, גאוות יחידה, מבליטות את היכולת לשלב בין כל העולמות, קריירה משפחה, התפתחות אישית בניית זוגיות, הצלחה עסקית וגידול ילדים.

תחילתה של שנה זו עומדת, בבהלה יש לומר, כאשר הצפי הוא חזרה למאבק לשוויון מגדרי, מאחר ועל פי המסתמן אנחנו בדרך חזרה כמה שנים, אם לא עשורים, לאחור, מאז הבחירות האחרונות.
בכל אחד מן הגיליונות של חודש מרס, נציג אישה מצליחה, מעוררת השראה מאזורנו, עשייתה, מחשבותיה, תכניותיה לעתיד וכיצד היא רואה את עתידנו כאן. הפעם בחרנו להציג ארבע נשים שחברו למופע סטנד אפ שהוא הדבר החם ביותר היום בכל הארץ. אחת מהן רחלה וייס ממשגב.

לא עוצרות ב-50

בגיל 50 איילת גרוזניק כתב, ליאורה סיקלאי, רחלה וייס ומירי בלומנפלד חברו להעלות מופע סטנד אפ “לא עוצרות ב-50”. במופע כל אחת מביאה את הסיפור האישי שלה לבמה, באופן משעשע, מצחיק, מרגש ומעורר הזדהות. ביום חמישי ה- 23.3 הן מגיעות למועדון “דיינר” שבהיכל התרבות כרמיאל.

כל אחת הגיעה מהמקום האישי שלה לסטנד אפ אחרי גיל 50

ארבע סטנדאפיסטיות חורשות את הארץ כשהן מריצות את מופע הסטנדאפ שלהן “לא עוצרות ב-50”. מדברות בעיקר על מה שמעסיק אותנו הנשים וגם על הגברים בגילאי 40-50-60. ההתבגרות, זוגיות ארוכת שנים, ההבדלים בין גברים לנשים, דימוי גוף, חיפוש אחר זוגיות בפרק ב’, ההורים שמזדקנים ועוד, כל זאת בהומור משובח.

הארבע הן איילת גרוזניק כתב וליאורה סיקלאי הנשואות בחבורה, רחלה וייס, גרושה ובזוגיות ומירי רווקה. המשותף לכל הארבע, הן החלו בקריירת הסטנד אפ אחרי גיל 50. כל אחת הגיעה מהמקום האישי שלה.

איילת גרוזניק כתב הגיעה לסטנד אפ לאחר שחלתה בסרטן והבריאה. המשבר הרפואי גרם לה לחשב מסלול מחדש. היא מסבירה: “אני צוחקת על הסרטן שהיה לי, הוציאו לי 95 בלוטות לימפה, הרופא שאל אותי בחדר ניתוח ‘מה את אומרת על זה?’ אמרתי לו ‘זה אומר שאני לימפומנית’. כולם צחקו, ואז חשבתי לעצמי שאם אני עוברת את הכל בלי טיפולים ובלי כימותרפיה אני מגשימה חלום ישן כי הזמן של כולנו כאן מוגבל, ועושה מופע סטנדאפ”.

רחלה וייס, מהישוב אשחר במשגב, מתגוררת בראשון לציון עם בן זוגה, היא הספיקה להתגרש פעמיים, היא אם לשניים וסבתא לשניים, הגיעה לסטנד אפ לאחר שעבדה במשך 30 שנה בעבודות מזכירות , עד שהבינה שהיא מזכירה מתוסכלת ואז החליטה לעשות שינוי בחיים, ללכת עם נטיותיה הטבעיות ואלו הוליכו אותה אל הסטנד אפ.

רחלה מסבירה: “גדלתי במשפחה חרדית, אבל תמיד חלמתי לעמוד על במות. ההורים אמרו לי ‘זה לא מקובל אצלנו, וחוץ מזה זו לא פרנסה ולא מקצוע’. יצאתי בשאלה, עבדתי בכל מיני עבודות שלא החזקתי בהן הרבה זמן מעמד, עד שבגיל 50 הבנתי שחיים רק פעם אחת, אז הפכתי להיות סטנדאפיסטית. התגרשתי פעמיים ואני צוחקת על זה, אני מספרת שיש לי מנוי ברבנות רב לאב”.
את התהליך שעברה רחלה ממזכירה מתוסכלת לבמות הסטנד אפ תיעד העיתונאי רוני קובן בתוכנית “משברי גיל”.

מירי בלומנפלד, תושבת חולון, רווקה, עיתונאית ועורכת לשעבר, הגיעה לעולם הסטנד אפ לאחר שרשת המקומונים שאותה ערכה נסגרה. “התחלתי עם הסטנד אפ עוד כשהייתי עיתונאית. לאחר שפרשתי מעיתונות, הסטנד אפ קיבל עדיפות. הופעתי בבמות הפתוחות במועדוני הסטנד אפ ולאט לאט צברתי עוד ועוד חומרים ובטחון על במה. אני למשל מדברת על זה שאני רווקה ושאין לי עם לריב, בגלל שאין לי עם מי לריב אני רבה עם עצמי, ובתור עונש אני אומרת לעצמי, מירי, היום את ישנה בסלון”.

במופע שלה מירי מדברת על החיפוש אחר זוגיות, דימוי גוף, סדנאות להעצמה נשית, התבגרות, נסיעות לחו”ל וגם על הקריירה העיתונאית.

ליאורה סיקלאי, תושבת כפר יונה, שחקנית ומורה לתיאטרון, נשואה, אם לשלושה וסבתא לאחד, הקימה תיאטרון ילדים בשם “בלורה” ותמיד עסקה בתיאטרון ומשחק, אלא שהחלום לעשות סטנדאפ קינן בה שנים רבות היא מתארת: “עד שאמרתי לעצמי עד מתי? כשהביציות לי נרדמו אמרתי, ‘ליאורה, עכשיו זה הזמן, יאללה קדימה’.

אני מדברת על זה שאני נשואה לבעל אשכנזי, ונולדו לנו שלושה ילדים, שניים בהירים ואחת כהה. אותה אני מחביאה. אני מוציאה אותה רק באירועים מיוחדים, במימונה, חינות ולביטוח לאומי”.

ליאורה מדברת על הפערים בין נשים לגברים, הילדים שמתבגרים ועל צער גידול הורים.

האם סטנד אפ של נשים שונה מסטנד אפ של גברים?

רחלה: “אנחנו למשל הרבה יותר נזהרות בקטע של הגסויות, כי אנחנו רוצות להגיע לקהל גדול, וכמה שיותר נקי יותר טוב, וזה לא בא על חשבון איכות וצחוק”.

איילת: “אני יכולה לספר שהיה לי במופע קטע קטן על סקס והילדים אמרו לי תורידו את הסקס. שאלתי אותם מהמופע או מהחיים. הורדתי את הסקס גם מהמופע וגם מהחיים”.

מה בקשר לעובדה שאתן מתחילות עם סטנד אפ אחרי גיל 50?

איילת: “אני חושבת שיש יתרון בלהתחיל לעשות סטנד אפ בגיל 50. צברנו קילומטראז’ בחיים ויש לנו יותר, הרבה יותר חומרים על מה לצחוק” .

ליאורה: “בתחילת הדרך הייתי מופיעה במועדונים בתל אביב בשביל חמש דקות. בקהל יושבים חבר’ה בגילאים של הילדים שלי. בהתחלה הגישה שלהם, מה עושה הזקנה הזו על הבמה, ואז אני עולה ומפגיזה עם פאנצ’ים, ופתאום יש חיבור, אין מה לעשות הגישה הראשונית מאוד מאתגרת”.

מירי: “הבעיה היא שמי שמנהל את כל מועדוני הסטנד אפ הם גברים מן הסתם הם מתחברים לסטנדאפיסטים גברים. הקהל מתרגל לשמוע בעיקר גברים. החלוקה שהגברים הם המצחיקים והנשים הן המצחקקות בקהל. ישנה דעה קדומה שנשים לא מצחיקות, וזה ממש שלא נכון, לכן אנחנו צריכות הרבה יותר להתאמץ ולהוכיח את עצמו, כי מראש לא מצפים מנשים להצחיק”.

מוזמנים לעקוב אחר ההופעות, כנסו לדף הפייסבוק “לא עוצרות ב-50” ובואו לצחוק עם כולנו בדינר ביום חמישי הבא, ה-23.3.23 www.facebook.com/profile.php?id=100078137925009