ולריה קוסנביץ רקדנית מחוננת שהגיעה לכרמיאל בגפה בגיל 17 רוקדת את צעדיה בכישרון בלהקת Peridance של יגאל פרי הטברייני, בניו יורק
ולריה קוסנביץ צעירה מוכשרת, אינטליגנטית ושאפתנית, עשתה דרך ארוכה, לא תמיד פשוטה, בעולם המחול והאקדמיה עד שלבסוף הגיעה למקום אליו כמהה להגיע.
הדרך הייתה קשה בכל המובנים, קמה ונפלה, ניסתה ונכשלה, אך לא נשברה, ידעה בתוכה שיש לה את היכולת להצליח, אכן הגיעה לאן שהגיעה.
על דרכה עד להשתלבותה בלהקת Peridance בניו יורק
“עליתי לישראל מרוסיה, סוצ׳י בגיל 17,אחרי שסיימתי תיכון היישר למרכז הקליטה בכרמיאל במסגרת תכנית סל״ה, שם שהיתי במשך שנה”.
עם סיום השנה החליטה להישאר בעיר להדריך קבוצות עולים צעירים שהגיעו אף הם במסגרת אותה תכנית, אך תמיד חיפשה אפשרויות לרקוד, להשתלב במסגרות העוסקות במחול.
היא מפרטת: “במשך אותן שנים המשכתי לחפש אופציות לריקוד. כך התחלתי את דרכי בריקוד היפ-הופ במרכז הקליטה עם אינה קואפמן שרקדה בקבוצת טבסקו”.
ולריה קוסנביץ צילום שחף ברומר ולריה קוסנביץ צילום Daniel Lantsuz
היא התקבלה ללהקה וכך החלה דרכה בעולם המחול. על התקופה בלהקה היא מספרת: “השתתפנו בתחרויות ארציות וזכינו במקומות הראשונים”. לאחר הפרק הזה היא מצאה את דרכה לשורות הלהקה הייצוגית של כרמיאל במחול העממי הישראלי “כרמי מחול”.
בהמשך הכירה את ז׳אנה לישינסקי מורה מוערכת למחול אצלה למדה עד שהרגישה מוכנה לעבור לאקדמיה למחול על שם רובין בירושלים לשם התקבלה בזכות כשרונה והיכולות שלה.
כשעדיין לא הייתה לגמרי מוכנה להתמסר למחול
“במשך שנתיים בהם הדרכתי בכרמיאל, התחלתי לימודי כלכלה בתל חי, אבל אחרי שנתיים הבנתי שזה לא מה שאני רוצה. ישבתי בשיעורים וחלמתי על איך אני רוקדת באקדמיה בירושלים” היא משתפת.
על עבודת ההדרכה שלה במרכז הקליטה בכרמיאל מספרת ציונה אייזנשטיין מי שהייתה מנהלת המרכז: “ולרי קונסביץ מילאה את תפקידה כמדריכה בתכנית סל “ה (סטודנטים לפני הורים) של תלמידים אשר עלו מחבר העמים בין השנים 2012 – 2014 לבדם.
בגין אהבתה הגדולה לריקוד ומחול, מצאה ולרי את עצמה כמפיקת אירועים תרבותיים לצעירים אלו מופעים ייחודיים אלו הובילו לגיבוש הקבוצות, לאחדות, ולפעילות ענפה בתחום המחול. על כל אלו אנו מודים לולריה ומאחלים לה בהצלחה בהמשך הדרך”.
ולריה קוסנביץ צילום דז סנטנה ולריה קוסנביץ צילום דז סנטנה
השנים הבלתי נשכחות
על שנות המחול בכרמיאל ולאחר מכן בירושלים היא משתפת: “אלו היו השנים הבלתי-נשכחות. כמות הדברים שלמדתי, המורים המקצועיים שליוו אותי לאורך כל ארבע השנים האלו -כל זה עזר לי להתקדם ולהסתכל על הריקוד מזווית ומבט אחר”.
ז׳אנה ברזין המנהלת כוראוגרפית ומורה של להקת Non-Stop מעידה על ולריה: “היא הגיעה ללהקה שלי היישר ממרכז הקליטה, ראיתי נערה שצמאה לידע ולתנועה, נחושה בדעתה לדחוף את עצמה עד קצה גבול היכולת של עצמה.
בשנה שבה ולריה הייתה בלהקה היא הספיקה להשתתף בהרבה הופעות ובתחרות בין לאומית באילת בה זכתה במקום הראשון בריקוד סולו והביאה המון גאווה ללהקה.
במקביל ללימודי המחול היא גם לימדה ברחבי הארץ במסגרות פרטיות, בקריית גת, רמת השרון, אבן יהודה, פתח תקווה, מודיעין, בני ברק, בני עטרות ובמקומות אחרים. במקביל שימשה מורה מחליפה בתיכון של האקדמיה ולימדה את תלמידי התיכון שיעורי בלט קלאסי ומודרני. היא מעידה: “מאוד מאוד נהניתי מזה”.
להקת NON-STOP של ז׳אנה ברזין מדריכה ומלמדת בסטודיו, צילום פרטי ולריה מלמדת בסטודיו, צילום פרטי
אך לא אחת כמו ולריה לנוח על זרי הדפנה ואז תוך כדי תנועה – תרתי משמע – היא מוצאת עצמה מתמקצעת ומתקדמת, כפי שהיא מתארת: “תוך כדי הלימודים באקדמיה לקחתי שיעורי בבתי- ספר לריקוד בל-אביב, בביכורי העיתים ובבלט ישראלי, למדתי עם המורים של תלמה ילין ומדי פעם של עירוני א׳. כל זה עזר לי מאוד להתקדם כרקדנית וכמורה לריקוד”.
רקדנית בנשמה, לא עוצרת
היא מפרטת על המשך דרכה: “עשיתי את כל הדברים האלו, אבל תמיד רציתי לרקוד בלהקה. מאוד נהניתי ללמד, אבל המחשבות על עולם המחול המקצועי לא נתנו לי מנוח. הלכתי לאודישנים למסלול הכשרת הרקדנים בתל-אביב וגעתון, עברתי אודישן לבת-שבע, להקת קמע וללהקות אחרות אבל כל זה לא עבד לי. לא משנה כמה ניסיתי להשתנות ולהתאים את עצמי למקומות האלו, לא התקבלתי.
באחד הימים ראיתי מודעה על קיר הבניין הישן של ביכורי העיתים ובו נכתב: ‘האודישן למסלול הכשרת הרקדנים Peridance’ בניו יורק. החלטתי ללכת על זה כי היה לי חשוב להתקדם להמשיך להתקדם”. כשהתייצבה לאודישן הראשון שוב לא התקבלה אך זה לא ריפה את רגליה, היא המשיכה לעבודה קשה ללא לאות, כעבור שנה הגיעה לאותו אודישן, הפעם התקבלה בגדול אפילו זכתה למלגה.
היא מפרטת על המשך הדרך: “הייתי בתכנית להכשרה שנתיים. התחלתי לרקוד מחול העכשווי זה היה מאתגר עבורי כי אף פעם לא רקדתי את זה ברמה גבוהה. אבל התגברתי על הקושי וזה והיום זה הסגנון האהוב עלי. הסגנון הזה נותן לי חופש ביצוע והבעה, ומאפשר לי להיות מי שאני באמת”.
החלום מתגשם והיא מתקבלת ללהקת Peridance
בספטמבר האחרון היה אודישן ללהקה Peridance של יגאל פרי. “עברתי את האודישן. לא בקלות כלל, אבל אני יודעת שזה מקום שטוב לי בו ושנותן לי אופציות להשתפר ולהתקדם במקצוע” היא מסכמת.
יגאל פרי
רקדן וכוריאוגרף. יליד טבריה. בגיל שבע החל ללמוד מחול אך בהמשך הקדיש את זמנו ללימוד נגינה על פסנתר בקונסרבטוריון בטבריה. בגיל 13 הצטרף ללהקת ריקודי עם בטבריה ומאוחר יותר ללהקת כרמון. ב-1968 עבר ללמוד באולפן בת-דור וזמן קצר לאחר מכן הצטרף ללהקה.
ב-1976 נסע לארצות הברית והצטרף ללהקת דניס ויין כבלט מאסטר וככוריאוגרף. במהלך תקופה זו החל לעבוד כאסיסטנט של ג’ון בטלר, והעמיד לאורך השנים את יצירותיו ברחבי העולם.
ולריה קוסנביץ צילום Daniel Lantsuz ולריה קוסנביץ צילום Daniel Lantsuz
ב-1983 הקים בניו-יורק בית ספר משלו בשם Peridance Center.
הכוראוגרף ומנהל אומנותי של פסטיבל מחול כרמיאל במשך 20 שנה שלמה ממן, יליד טבריה אומר על פרי: “הוא כוראוגרף ענק, אני מכיר אותו מאז הייתי ילד, למדתי ממנו הרבה מאוד, רקדתי אצלו בלהקה בטבריה, ואני יכול להגיד בלב שלם שהוא היה זה שהנחיל עבורי את היסודות המקצועיים. אצלו למדנו הרבה טכניקה, למדנו לדייק אצלו את הדברים.
היסודות היו שם. פרי היה זה שלימד אותי איך עושים סיבוב , אבל לא רק. הוא ממש מקצוען, יצר ויוצר כוראוגרפיות יפות, ומיוחדות. לפני מספר שנים הופיע עם להקתו בפסטיבל מחול כרמיאל כאן קטף ביקורות מהללות ומשבחות.
ולריה בלהקה צילום שחף ברומר ולריה קוסנביץ צילום שחף ברומר
