פורטל חדשות הגליל.נט

לא בחרתי שום דבר, המוזיקה בחרה בי

צילום בר גוטהרץ

צילום בר גוטהרץ

סיפור חייו המרתק של המוזיקאי אלירן איציק, יש בו את כל המרכיבים ההופכים אותו למשהו אופטימי, שכל כך חסר היום

המוזיקאי אלירן איציק משחרר בעוד פחות מחודש את הסינגל השני שלו, בינתיים הוא מופיע כבר במוצאי שבת הקרוב ב’פינה של בן’ בכרמיאל, מזמין את כולם להגיע להשתתף במופע שלו “כשנכתב ‘הרוב טוב’, הסינגל הראשון, הרגשתי בפעם ראשונה ממש צורך בלתי נשלט להקליט את הדבר הזה ולהפיח בו חיים” כך מתאר אלירן איציק את תחילת דרכו במוזיקה, כעיסוק עיקרי בחייו. את הדרך הארוכה ובה עליות ומורדות, כישלונות והצלחות צלח למרות ואולי אפילו בזכות כל אלו.

אלירן איציק בן 38, תושב היישוב יובלים שבמשגב, נשוי לענת לבית הדר אחת המשפחות הראשונות, ילידת המקום, לזוג שני ילדים, שיר ותמר. הוא נולד באור עקיבא גדל שם בשנותיו הראשונות. כשהיה בן שמונה, הוריו התגרשו , כעבור שנתיים עבר עם אמו לעיר אילת.

כבר כילד, היה מאוד מחובר למוזיקה, בגיל 12, כשקיבל את הגיטרה הראשונה במתנה מדודתו, החל לצבור תאוצה ומאז למעשה לא הפסיק לנגן. איציק משתף: “הדבר היחיד שהיה יציב במשך כל חיי, הייתה המוזיקה”.

בגיל 14 עבר לגור אצל אביו שהתגורר בחדרה, עד לשחרורו מהצבא. שירותו הצבאי היה ציון דרך לבאות שכן שם התברר לו כי, עליות וירידות קיצוניים היו חלק בלתי נפרד ממנו ולאו דווקא משהו נשלט. לאחר השחרור, הגיע המשבר הראשון, האבחנה של מאניה לא ממש חידשה עבורו, למעט העובדה כי תחושותיו קיבלו כותרת, זיהוי. בחושיו ידע שמשהו לא תקין, אלא שלא ידע באיזה שם לקרוא לזה.

עשר שנים מאוחר יותר, הגיעה אפיזודה נוספת, הפעם חריפה והרסנית יותר , כהגדרתו, “למצוא את עצמך במשבר כזה כשאתה בחור משוחרר מהצבא, זה משהו אחד. כשאתה כבר נשוי עם שני תינוקות בבית, זו כבר מנגינה אחרת לגמרי. סוג של רקוויאם. להותיר את אשתך בהריון בתחילת חודש תשיעי ואת העסק שהרגע פתחת, לטוס לחופשה עם עצמך ולהרגיש כמו משהו טבעי ומתבקש” הוא מסביר.

העניינים מתחילים להתבהר

רשלנות כלכלית והחלטות שגויות גרמו לקריסה שאילצה את כולם סביבו לבדוק מה קורה ולמה. כשהאבחון מהפסיכיאטרית הגיע, כבר היה ברור שזה רציני, ומדובר במאניה דיפרסיה, “מפלצת אכזרית בתחפושת של מלאך שומר”, הוא מתאר את המחלה.

מוסיף הסבר: “אתה יכול להעביר שנים שלמות ולחשוב שהכול בסדר, שאתה מאוזן ובשליטה וזה נכון, אבל היא תמיד יכולה להגיע לביקור ללא הזמנה, המפלצת”.

כמשל הוא מוסיף את משפטו של אביב גפן, ומציין כי הזכויות שמורות לגפן, אך מתאר עבורו היטב את המצב: “הייתה תאונה בין דמיון למציאות, יש הרוגים”.

השפעות על עבודותיך?

בהחלט, הוא משיב לשאלתי האם אביב גפן הוא השפעה. לא זו בלבד הוא מציין ומבליט את אותן השפעות של גיבוריו המוזיקליים ומספר שהסינגל השני שלו שייצא בתחילת חודש אוגוסט, מוקיר כבוד ופרגון , לכל הגיבורים כולם, “מג’ון לנון ועד איימי ווינהאוס, מזוהר ארגוב ועד מוצארט. כולם לימדו אותי משהו, אך אלה שנכנסו לשיר ‘היכל התהילה’ היו גם כאלה שאצלי אישית עוררו השראה אינסופית”.

פתאום בגיל 38 להחליט שאתה מוזיקאי המשחרר שירים וחולם שינגנו אותם ברדיו? מה פתאום לעלות על במה?

“תראי, הקלישאה הכי מתבקשת היא לחשוב או לומר שבחרתי מוזיקה ושאני לא מתבזבז יותר וכאלה, אך האמת היא שאני לא בחרתי שום דבר. המוזיקה בחרה בי, לא באמת יש לי ברירה. מה שהתעורר אצלי בשנה האחרונה הוא ממש לא בשליטתי. השירים יצאו כי הם בחרו לצאת, לא קמתי בבוקר ואמרתי שהיום אכתוב שיר טוב והוא יגיע לרדיו וכל המדינה תשיר אותו. אבל כן, בפעם הראשונה, הרגשתי שהשירים שלי מחפשים קהל ובאמת בער לי שישמעו אותם” כך בכנות ופתיחות הוא משתף.

החלום וההגשמה

היום, הוא יודע שיש לו דרך. לא חדשה כל כך, אבל המטרה חדשה בהחלט. מה החלום? “לא אשקר לך, החלום הוא לכבוש את העולם. כשאני חולם אני מרשה לעצמי לחלום בגדול. אבל המתנה הכי גדולה שאוכל לקבל היא להצליח לדאוג למשפחתי ולהתקיים ממוזיקה, בכל צורה שתהיה”.

“כשנכתב ‘הרוב טוב’ , הסינגל הראשון, הרגשתי בפעם ראשונה ממש צורך בלתי נשלט להקליט את הדבר הזה ולהפיח בו חיים. כמו תינוק שכבר קיים לגמרי וחי, אבל עוד לא נולד. אז חיפשתי מפיק מוזילקי ומצאתי את עדי דרוקר, הבעלים של אולפן ההקלטות מיוזיק פרוג’קט באמירים”.

על החיבור המופלא הזה הוא מפרט: “החיבור אתו היה מטורף כבר מהשיר הראשון, אין לי איך לתאר איזה מזלי שהגעתי לבנאדם המופלא הזה. קודם כל הוא גאון. רק מוזיקאי שעבד אתו יבין באמת למה אני אומר את זה כי להיות מפיק מוזיקלי טוב, אומר גם לחבוש כובעים אחרים, לעתים כאלה שאינם תמיד קשורים למוזיקה. הוא הכל מהכל. ממש לא חשבנו אז על סינגל בכלל או משהו שמכוון לפריצה לתעשייה. רציתי רק להקליט, אבל משובים של דרוקר ושל אנשים נוספים, הגבירו בי את האמונה שיש כאן משהו שמדבר לאנשים ונגע בהם בדיוק במקום הנכון”.

לא חוזר לעולם של פעם

מה שאלירן כן בחר, באופן נחרץ, הוא לא לחזור ל”עולם של פעם”. הרדיפה אחר כסף, בתים וצבירות הון לא קורצים לו כבעבר, “אני מכוון לפשטות. לא כל הנוצץ זהב ושמחת החיים שלי אינה תלויה בדבר.”

ענת האישה שאתו, מעידה כי היא שותפה מלאה למסע המיוחד הזה באופן מלא וטוטאלי. הוא מצדו אומר עליה: “היא העוגן שלי, כשניסיתי לדחוף הרים לבד, לא הצלחתי, אבל כשהיא לצדי אני יכול הכל ואנחנו עושים הכל בעצמנו”.

הוא מביא דוגמה לשיתוף הזה: “כשהרמנו את ההופעה הראשונה בבר הקהילתי שלנו ביובלים, חשבנו שזה יהיה ממש נחמד אם חמישה אנשים יגיעו. הרי, בכל זאת, מקום קטן, אם נקבל ביקורת אחת טובה מתוך חמש ביקורות, נהיה מרוצים. הגיעו קרוב ל100 איש באותו ערב והתגובות לא מפסיקות להגיע עד עכשיו, הוא מוסיף “זה הסם האולטימטיבי, זה כל כך ממלא אותך ולא ברמה של אגו-טריפ, אלא ממש ברמה של הגשמה של כל מה שחלמתי כשניגנתי בחדר כל החיים”.

תכנית הפעולה שלהם ברורה להם מאוד, הופעות הופעות ועוד הופעות, “אני מתכוון לחרוש את כל הארץ אם צריך ואופיע בכל מקום בו יהיה קהל, האגו מחוץ לתחום. חולם על פארק הירקון, אבל אבוא בשמחה גם להופעות ביתיות אצלכם בסלון אם רק תזמינו”.

אלירן יופיע ב “הפינה של בן” ב-24.7, מוצאי שבת הקרוב, בשעה 21:30 לכבוד יום האהבה, ט”ו בא”ב “אני והגיטרה עוד נרקוד” הוא אומר, ואנחנו מאחלים לו שחלומו יתגשם במלואו ובקרוב.

עליזה רוזן הברמן

Read Previous

הפנים היפות של עובדי עיריית כרמיאל

Read Next

למרות המצלמות, לא ממש בטוח

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן