ענת-חנה לנקסנר: "ראיתי המון בתי חולים, בשל כל מה שעברתי, ולמדתי שהנפש מרפאה את הגוף"
המסר החזק והברור של בחירה בחיים מתוך לימוד, מנסה ענת לנקסנר להעביר, כמתנה המוענקת לכל אחת ואחד למען נלמד כי בידיי כל אדם קיימים כל המשאבים להם הוא זקוק כדי להצליח , כי כל דבר שקורה איתנו הוא משוב ללמידה . בסוף הדרך ממתינה לנו מתנה : הסיבה שבה צעדנו תוך כדי למידה.
לנקסנר מוכרת לרבים מתושבי העיר כאישה החזקה המנהלת את מערך הכספים העירוני ב-18 השנים האחרונות במסגרת תפקידה כראש מינהל כספים בעיריית כרמיאל.
את הדרך עד לפסגת הניהול הבכיר במערכת עשתה תוך צליחת אתגרים שנראים כדבר בלתי אפשרי לאדם הממוצע לעבור, בתנאים כל כך קשים.
לנקסנר נשואה לשמעון, אמא לחמישה ילדים מקסימים, כהגדרתה, בעלת תואר ראשון ושני בכלכלה עם תזה, מצטיינת דיקאן.
מאמנת מוסמכת מטעם לשכת המאמנים . בוגרת פרקטישינר NLP וקורס גישור .
לנקסנר עובדת בעירייה מזה 18 שנים , מגדירה את המקום כבית עבורה. בחמש שנים הראשונות בתפקיד חשבת מנהל כספים , אחריהן 13 שנה ועדיין גזברית וראש מנהל כספים. בתוקף תפקידה כראש מנהל כספים מנהלת 40 כפיפים בתפקידים שונים , לצד ניהול תקציב עירוני של כחצי מיליארד שקלים בשנה , תקציב שוטף ופיתוח, ומשמשת דירקטורית במספר תאגידים עירוניים.
בנוסף בוגרת התוכנית היוקרתית "מעוז ", רשת מנהיגים בחברה הישראלית, במסגרתה גם למדה בתוכנית מנהלים באוניברסיטת הרווארד בבוסטון , בפברואר 2020.
אם לא די בכל אלו גם מנחה מקצועית במפעם רחובות , בית הספר למנהל כספי גבוה לרשויות מקומיות ,לקורסים כלכליים לגזברי הרשויות .
התרומה לקהילה חלק בלתי נפרד מסדר יומה ושל המשפחה, בזמן שנותר לה מכל עיסוקיה על חמשת הילדים, מוצאת זמן לשמש משפחה מאמצת לחיילים בתהליך גיור, מארחת בנות שרות לאומי ושלפי"ם וכל מי שניתן, "כל זאת בשמחה רבה ומתוך אהבה ונתינה" היא מסבירה.
על ילדיה מעידה: "אני גאה כי כל ילדנו היום פעילים כחניכים או מדריכים בתנועת הנוער בני עקיבא, הם למעשה כבר דור המשך שכן גם אני בתקופת התיכון הייתי חניכה והדרכתי בתנועה".
רק מקריאה על מגוון פעילויותיה, עבודתה, תרומתה ועוד, האינסטינקט הראשון הוא לקחת כיסא ולנוח. אך ככל שהשיחה נמשכת מתברר שהדברים לא הגיעו אליה בקלות וכמעט בכל שלב בחיים הועמדה במבחן . זו הייתה הדרך שלה ללמוד ולהבין ששום דבר שצופן לה בחיים אינו מקרי אלא בא ללמדנו כי יש סיבה , ואם נלך בדרך הלמידה תמיד בקצה תמתין לנו המתנה שהיא המסר .
קבלתי בחיי הרבה מתנות
"חלק התבררו מאוחר יותר כמתנות ענקיות, המתנות הראשונות הגדולות הם הוריי, בעלי והילדים שלי. על כל ילד נלחמתי – תרתי משמע" כך ענת-חנה בוחרת להתחיל לתאר את מה שיתברר כבלתי נתפס שאחריו לא ויתרה ולא מוותרת על אמונתה השלמה בקדוש ברוך הוא.
ענת מגוללת את תחילת הדרך: "רק לאחר שנות נישואין החזקנו בידנו את בתנו הבכורה איילה –חן, לנשים שעדיין מנסות אני אומרת שראשית אני מבינה היטב מה זה לחיות בציפייה מחודש לחודש ומצד שני להבין את המתנה הגדולה עוד יותר של ההבנה שיש דברים שאינם תלויים בנו , ככאלו לדעת להאמין בלב שלם שכל הקורה אתנו לטובה הוא ובטווח הארוך על כל דבר שמסתכלים אחורה מגלים כמה לטובה שכך יצא ".
כעת ענת מסבירה את הדברים: "בזכות הציפייה לאיילה -חן המשכתי בכל כוחותיי לשלב משפחה לימודים וקריירה מבלי להתפשר על איכות באף אחד מהתחומים .בזכות הציפייה הבאתי חמישה ילדים". אבל בכך לא תמו האתגרים , ממשיכה: "אברהם שלי נולד בחודש שישי, צלחנו את תקופת הפגייה מאירוע נשימתי אחד לשני, שהרך הנולד ייצר . בסופו של דבר כאשר בשעה טובה השתחררנו מתקופת פגיה ארוכה הביתה, הרך (שטרם קבל את שמו אברהם ) עשה הפסקות נשימה מה שגרם לנו לטוס באמבולנס לחדר הלם וטיפול נמרץ, שבועיים אברהם היה מונשם ומורדם ולקח לי ימים ספורים בלבד לעבור מבכי גדול לאנרגיה של שמחה מתוך ההבנה שהתינוק שואב את הכוחות ממני ואם אני אהיה שמחה חזקה מאמינה ואופטימית הוא יצלח את דרכו אף הוא ואכן כך ברוך ה' קרה ".
בשלב זה של תיאור האירועים ענת לוקחת נשימה ארוכה ואומרת: "אני חייבת לעשות עצירה ולהודות כל העת לאנשים הגדולים ולקהילה שעטפה אותנו בתפילות ובכל הטוב , ברגעים שהיינו צריכים ".
אבל כמו בשיר : "לא תמו כל פלאיך………." לא ולא , כשכבר האמינה כי חייה נכנסו לשגרה, ביססה את מעמדה בתפקיד גזברית העירייה , קבלה הפתעה חדשה שתהפוך ברבות הזמן למתנת חיים חדשה, עוד נתיב שיחשל וילמד אותה. " זה החל בימים אחדים של חולשה פתאומית , באמצע היום, מלווה בירידה במשקל ואז בלוטה טורדנית בצוואר, כזו שהלכה וגדלה מיום ליום."
כאן מתחילה סדרת בדיקות במהלכן התבשרה כי יש לה סרטן. "התחלנו טיפולים , שילבתי עבודה כל העת, הרגשתי דווקא באותם הדברים הקטנים שאלוקים מחבק אותי" . בכל זאת זו הייתה רק הקדמה לבאות, סרטן אלים כפי שהוגדר על ידי הרופאים, את מהלכו היא לא יכלה לצפות מראש ואף אחד לא, "גססתי פעמיים , מה זה לגסוס : רק לשכב , רזה , נטולת יכולת לבלוע , לדבר , לעשות משהו". אז מגיע הנס או כהגדרתה המתנה: " מתוך הגסיסה של הגוף , הנפש יצאה מהגוף ורפאה אותו " היא מסבירה, וממשיכה "גם פה קבלתי מתנה ענקית : לדעת כמה ברוך ה' אני חזקה , להבין שהחיים קצרים ולכן יש למצות אותם בעשייה מרובה של דברים טובים ".
משהו גדול צופן העתיד
בתוך תוכה הבינה שמשהו גדול צופן לה העתיד, וכך מתוך רצון לשנות את הרוטינה בה נמצאת הגיעה לעולם האימון האישי , "עולם שאני מאמינה בו מאד" כהגדרתה .
על האימון: "עולם האימון אינו ייעוץ אלא הנעת האדם במגרש חייו , לרדת למגרש לקחת אחריות ולשחק, תפקידו של המאמן הוא לשקף בעיקר, התשובות נמצאות אצל המתאמן, בעזרת מאמן טוב הוא ימצא את התשובות לפאזל חייו בבחינת "אין שמחה כהתרת הספקות" .
מה מריץ אותך?
לעשות את הטוב , מאז שאני קטנה התברכתי בעין טובה והרגלתי עצמי לחשוב ולדון תמיד לכף זכות . " אני שחוויתי פעם אחר פעם מה זה להיות בתוך טיפול אגרסיבי, זכיתי באנשים נפלאים שהיו לצידי, ביניהם הרב הראשי של כרמיאל שליט"א שאמר דבר שנותר חקוק בליבי : 'לא שואלים' במשמעות למה לי? .מה שכן יש לשאול, להביט ולהתבונן זה מה שבאתי ללמוד.
המסר העיקרי
ענת: "אני רוצה למסור לכל קורא.ת באשר היא. הוא כי באנו לעולם כדי ללמוד , אצל כל אחד המסר הלימודי נמצא "בתיק שהוא קיבל" . שמחו בתיק שלכם , תלמדו את המסר, התשובות נמצאותאצלכם, תהיו אמיצים להקשיב לאמת של עצמכם – ולפעול. כל פעם שתחצו עוד אזור נוחות שלכם תגלו כמה אושר זה לחלום – ולהגשים.
כאדם משפיע אשר נוגע בהרבה אנשים ענת מציינת כי אחד הדברים החשובים הוא להיות צינור שפע- צינור שנותן ומקבל כל העת, לדעת להקשיב, להתבונן, לקרוא בין השורות לשקף ולדייק את עצמך ולאנשים מולך ולדעת שכאשר אתה כל הזמן בזרימה של קבלה ונתינה, נתינה וקבלה בעצם צינור השפע פתוח. לא מערכת אינטרסים אלא ההבנה כי "יש מספיק לכולם, מספיק ידע , מספיק כבוד , מספיק כוח , מספיק כסף ומספיק שמחה , קיים שפע אינסופי מספיק לכולם. רק לפתוח את הידיים ולתת ולקבל בכל עת" .
קשובה לכל מי שצריך מושיטה את היד והלב
היום אני משתדלת מאד להיות קשובה למי שצריך ואכן להושיט את היד והלב . לדעת לקבל ,להבין כי סיפור חיינו זהו הסיפור שאנחנו בוחרים לספר לעצמנו .. הארה , הבנת הסיפור ,מתרחשת כאשר השכל והלב נפגשים. בכל הנאה צריכה להיות גם מטרה ( לב ושכל ) כדי שזו אכן תהיה תשוקה של חיינו להגשמה .
את חושבת שזה נכון לכל אחד?
"כן כל אחד. כל אחד מקבל את האתגר בתחום אחר בחיים . האתגר הזה הוא המתנה. על פי הרבנית ימימה אביטל זצ"ל ( חשיבה הכרתית ): "אין נפילות אלא ירידות ועליות " וחלק מהנחות היסוד של הNLP מסבירות ש"אין דבר כזה כישלון, אלא משוב ללמידה " . תחשבו כאשר אנחנו מצליחים במשהו , סבבה , ממשיכים הלאה לדבר הבא ..לעומת זאת כאשר אנחנו לכאורה נכשלים במשהו , אז הלמידה שאנחנו עושים מול עצמנו הנה יותר משמעותית : אנחנו עוצרים, חושבים, לומדים, מסיקים מסקנות . הכשלון האמיתי לדעתי הוא כאשר אנחנו לא לומדים מה"כשלון" לכאורה אלא מתבצרים בתחושות שלא מקדמות לשום מקום".
ענת נזכרת לפתע ועיניה מוארות כי דווקא הרגע המכונן בחייה מבחינתה היה לילה אחד במהלך הטיפולים הכימותרפיים שעברה כשהביטה במראה ופתאום חייכה לעצמה מתוך התובנה שהפציעה "שאני יפה כמו שאני עם הקרחת, בלי גבות" . הבסיס לחיים מוארים הוא להביט פנימה ולאהוב את עצמך, לדעת שאתה טוב ויפה.
מה המסר שלך?
תהיו אמיצים להקשיב למסר של עצמכם. מה למדת מהקושי בתחילת ההיריון: "לדעת שהכל לטובה, לא כל מה שאתה רוצה תמיד גם יקרה, הרבה פעמים בחיים אתה משקיע וזה לא קורה. "הלא יקרה הזה הוא גם לטובה". למדתי שאני אוהבת את אלוקים, אוהבת אותו, כל דבר בחיי שנראה באותו רגע, קושי , קרה לטובה גדולה עבורי. כשיש לך קושי אתה לומד את המסר. תמיד הייתי מספיק אמיצה, קשובה וכנה עם עצמי לשאול מה המסר פה.
כשקיבלתי את הבשורה שחליתי בסרטן באומץ רב הבטתי לתוכי והבנתי במה אני צריכה לעשות שינוי מסלול מחדש , היום אני אחרת הוספתי את השם חנה, וכך אני היום ענת-חנה על שם סבתי ז"ל שאני נושאת את שמה בגאווה. אישה אצילית ומיוחדת .
לבסוף לאחר המסרים הכל כך חשובים יש לה עוד משהו חשוב לשתף
"אני מרגישה בהחלט שאני כל העת בהתקדמות ובהתפתחות אישית , אני מאמינה באמירה "אם אתה לא בעלייה אתה בירידה. "למרות שהכתבה הנה אישית עליי ועל דרכי, אני לא יכולה מבלי להודות לשני ראשי העיר עמם זכיתי ואני זוכה לעבוד : עדי אלדר ומשה קונינסקי יבל"א וטובים, זכיתי שיכירו אותי כאדם וכבעלת מקצוע למרות המהמורות בדרך וההכרח להעדר לעתים, על כך יש לי הכרת תודה גדולה".
