הגליל.נט – מבית עיתון קול כרמיאל והגליל

אנחנו נשארים בארץ ומתיירים בגליל

ישראלים בקפה יודפת כבר הייתם?

בעקבות המצב והחזרה למקומות שכבר היינו מספר פעמים מאז פרצה הקורונה לחיינו בחודש מרס 2020, ההחלטה הנבונה ביותר שניתן להעלות על הדעת כרגע היא לטייל ולתייר בארצנו היפה.

הגליל הוא חבל הארץ היפה ביותר שבו מגוון גדול של אפשרויות, גם עבור תושביו ולא פחות עבור כל תושבי המדינה.

באזור משגב שבגליל, בואך רכס יודפת, שוכן לו היישוב הנושא את שם האזור ובו מרכז בילויים ומסעדות מיוחדות לצד חנויות ייחודיות וירידי אומנים.

בין שלל החנויות הכפריות במתחם הבילויים והקניות הגלילי ביודפת, תוכלו ליהנות ממקום מיוחד שהפך זה מכבר למקום מפגש לרבים מתושבי האזור, אך לא רק. מיקומו, פינות החמד, התפריט המגוון והטעים הכולל גם תפריט טבעוני לאוהבים, הנוף שעוצר נשימה, ובעיקר, הפעילות התרבותית המתקיימת בו, הפכו את “קפה יודפת” לפינת קסם בנוף הצפוני.

שרון פרז וקפה יודפת

שרון פרז, שהקימה את “קפה יודפת”, מקום עם קולינריה איכותית, נוף גלילי ואירועי תרבות מסקרנים היא בחורה לא שגרתית שטיילה בעולם, עבדה בחוות אורגניות באירופה, נדדה בין ערים בישראל, והיום, שש שנים אחרי שפתחה את המקום שלה, היא מודה לאנשים שעזרו לה בדרכה ומנסה לשקם ולהתמודד עם התוצאות של סגרים חוזרים ונשנים, אירועים דוגמת “שומר החומות” ועם המצב בכלל.

שרון פרז מספרת: “קפה יודפת נולד מתוך אהבה לאנשים ואוכל. חשוב לי שהמקום יהיה לא רק מקום של אוכל טוב ושתייה, אלא מקום של רוח. של מוסיקה ותרבות.

אני רואה את זה כחלק בלתי נפרד מהעשייה בו ומפתחת את זה לכל מיני כיוונים, הרצאות, סדנאות, השקות ספרים, חלל לתערוכות, הופעות מוסיקה וגם אירועים אישיים כמו ימי הולדת וחתונות. זה מה שמאפיין את הקפה ואותי”.

השקט שבמקום מזמין אותך לגלוש לשיחות נפש ארוכות, ויש מי שמגיעים עם המחשב הנייד ופשוט עובדים. האווירה שקטה, ללא מוזיקת רקע מיותרת, ובתפריט מנות טבעוניות, חלביות וצמחוניות.

סיפור חיים

פרז, 41, בעלת המראה האקזוטי, חיה עם בן זוג ולהם שלושה ילדים. סיפור חייה יכול למלא ספר עב כרס שלא ישעמם ולו לרגע.

“אבי עלה ארצה בשנות ה-60 מצ’ילה. כנער לפני גיוס בחברת נוער, ללא משפחה. הוא צייר, דור רביעי לציירים, גדל בסטודיו של אביו בסנטיאגו. הרפתקן שחיפש משהו שונה ומצא את עצמו בישראל. הוא הגיע לקיבוץ רמת יוחנן, נישא לבת הקיבוץ ונולדו להם שני ילדים, שהם אחיי הגדולים, דרור ויסמין. הנישואים הללו לא החזיקו מעמד, אבי עזב את הקיבוץ ועבר לתל אביב. בעיר הגדולה הכיר את אמי, מורה תל אביבית. תחילה אני נולדתי, וכעבור שנה אחי מייק, שהיום חי בקיבוץ שדה בוקר עם אשתו ושני ילדיהם”.

בהמשך עברה המשפחה לראשון לציון. “כשהייתי בת שנתיים עברנו לגור בראשון לציון, שם אבי בנה את הסטודיו שלו בבית פרטי עם חצר, מהבתים הישנים של שיכון המזרח. בשנות ה- 80 זו הייתה שכונת מצוקה והבתים היו זולים.
להוריי לא היה כסף, והם חיפשו משהו שיתאים להם. הם נפרדו לפני כ- 19 שנה, אני כבר גרתי ביודפת, אבי חזר לצ’ילה, שם הוא מתגורר עד היום. אמי חיה בראשון לציון, באותו בית בו גדלתי”.

בצבא הכירה את אדם, בן זוגה לחיים, עמו שירתה באותה הטייסת בחיל האוויר. עם השחרור, נסעה לטיול אחרי צבא במרכז ודרום אמריקה. ומבחינתה זה לא היה רק עוד טיול של אחרי הצבא. “טיילתי לבד. הגעתי גם לצ’ילה, שם הכרתי את המשפחה המורחבת שלי והתאהבתי בהם. הייתי גם בקובה, והטיול הזה השפיע על הבחירות שבחרתי בחיים”.

מתחילה לערוך היכרות עם אוכל ובישולים במקום מפתיע

כשחזרה לארץ, שכרה בהשפעת אחותה חדר ביודפת. “נחשפתי, לראשונה בחיי, לקהילה רצינית. לאנשים שמחפשים משמעות בכל דבר שהם עושים. לאוכל משובח ולליטוש אמתי של דברים. באותה תקופה חסכתי כסף ללימודים ועבדתי בעבודות מזדמנות. ביני לבין אדם הדברים לא הסתדרו, נשארנו בקשר אך לא היינו זוג. הכרתי בן זוג אחר, היינו יחד שלוש שנים. במהלך תקופה זו התחלתי ללמוד באוניברסיטת חיפה פילוסופיה ומדע המדינה”.

אחרי שנתיים של לימודים, נסעה פרז להתנדב בחוות אורגניות באירופה. “נסעתי עם יובל, בן זוגי דאז. התנדבנו בחוות בצרפת וספרד. חוות שעוסקות בייצור יין וגבינות מקומיות. למדתי הרבה וראיתי צורות חיים שונות. באותה תקופה התחלתי לבשל ארוחות גדולות להרבה אנשים, שעבדו אז אתנו בחוות והפקתי הנאה גדולה מתכנון הארוחה והתקציב החודשי. לאחר חצי שנה נפרדנו באירופה יובל ואני. הוא חזר לארץ, ואני המשכתי לחצי שנה נוספת בלונדון. עבדתי שם עם ילדים ושכרתי דירה עם חבורת איטלקים שאנו חברים טובים עד היום”.

הקשר עם אדם מתחדש והטיול שיגרום לכם סחרחורת רק מקריאה

“התחילה מלחמת לבנון השנייה, סגרו את האוניברסיטה. אדם סיים מערכת יחסים רצינית ואני עברתי לגור אצלו בכפר ויתקין. הוא סיים את לימודיו במכמורת בביולוגיה ימית, התחלנו את חיינו המשותפים יחד. סיימתי קורס דיילות אוויר באל על, שנתיים טסתי למקומות שונים בעולם. אדם ואני חיינו בעיקר חופשיים מדאגות. טיילנו המון בארץ ובחו”ל ותכננו את הטיול המשותף שלנו יחד, שקראנו לו “טיול לפני ילדים”.

בשנת 2009 פרז התפטרה מעבודתה במוביל הלאומי, אדם נטל חופשה מעבודתו, והשניים יצאו לשנת טיול טרם מיסוד. קנו טויוטה לנד-קרוזר משומשת במדריד, נסעו למרוקו ליום, וחזרה לספרד. משם מזרחה, דרך אירופה והקווקז למרכז אסיה. “טיילנו טיול ארוך בגרוזיה, ארמניה, אזרביג’אן, חצינו במעבורת עם הרכב את הים הכספי וטיילנו בטורקמניסטאן, אוזבקיסטאן, קזחסטאן, קירגיסטאן ובסוף מכרנו את הרכב בדושנבה, טג’יקיסטאן. בתקופת הרכב, ישנו באוטו בישלנו באוטו ומדי פעם היינו מוצאים איזה חמאם להתקלח או אכסניה נחמדה להתאוורר מחיי הרכב. היה נהדר”.

חולבים עזים ומכינים גבינות

כשחזרו לארץ נרשמו בארגון “משפחה חדשה” כידועים בציבור משנת 2007. הם חיו מספר שנים בכפר ויתקין ובמושב בארותיים, שבעמק חפר, שם נולד בנם הבכור. “שכרנו בית עם משק גדול, היו לנו עיזים, תרנגולות וכלבים. היינו חולבים את העיזים ועושים גבינות. התחלתי לעבוד במטבח של מסעדה שהייתה ממש מוסד בעמק חפר “הזינגרס” בבורגתא.

האוכל שהוגש שם היה פשוט וטעים. המסעדה הייתה בתוך בית כנסת עתיק, הגן בחוץ היה גן פסלים של יגאל תומרקין. שם הבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה, שיהיה לי מקום בסגנון הזה. בשנים הקרובות עבדתי בכמה מסעדות בעמק חפר, למדתי המון על אוכל, מטבחים ומסעדנות. את הזינגרס עזבתי בצער רב כאשר ילדתי את בני הבכור, גור, כשכבר לא התאפשר לי לעבוד במשרה מלאה”.

עד להחלטה לפתוח בית קפה ביודפת הייתה פרז טבחית במסעדות של אחרים, ביניהן “אינקולינה” האגדית שפעלה ביישוב באותם ימים. כששמעה על פתיחת המרכז המסחרי ביודפת, ידעה ששם יהיה המקום שלה.

“כאשר עברנו ליודפת, הייתי עם גור חצי שנה בבית, חצי שנה שהייתה אחת הטובות בחיי. כשהתחילה שנת הלימודים והוא הלך למשפחתון, התחלתי לעבוד ביתר רצינות בהקמת העסק, נולד בננו השני, רז וכשרז היה בן שנה וקצת הקפה נפתח, לפני שש שנים, לאחר שנה וחצי נולדה בתנו לילה. היום גור בן 10, רז בן 7 ולילה בת חמש”. קפה יודפת אחרי הקורונה, צלח מהמורות, השתקם והיום הוא המקום המקסים שהיה תמיד. על תקופת הקורונה והדרך שעשה המקום לשוב ולהתייצב במקום המבוקש עם האוכל הנפלא וכל התרבות.

שרון פרז בדרכה הייחודית לוקחת את הטוב מכל מצב וכך היא מספרת על הטוב של התקופה: “קפה יודפת נסגר ונפתח שלוש פעמים בשנה וחצי האחרונות. זה התחיל בשיפוץ והרחבה שעשינו בנובמבר 2019. סגרנו את הקפה לחודש, לקחנו הלוואה מהבנק, ושיפצנו. לא ידענו שכעבור שלושה וחצי חודשים נאלץ לסגור מהיום למחר, להפסיד מאות אלפי שקלים, ולהישאר עם ההלוואה על השיפוץ.

אז סגרנו לחודשיים וחצי. פתחנו שוב ב 1/6 לקיץ של 2020 עד שסגרו שוב בספטמבר. מאז היינו סגורים עד פברואר 2021 בו אישרו לצאת מהמשלוחים, שמפסידים באזורנו ולא מצליחים, ל T.A. התחלנו לאט לאט לגייס צוות. קפה יודפת זקוק ל 40 עובדים כדי לפעול כמו שצריך. בפברואר רק שמונה עובדים הסכימו לחזור.

כל השאר נשארו לקבל אבטלה בחל”ת, ועבדו בזמן הזה במקומות ששילמו להם בשחור. היה מאוד קשה לגבש צוות חדש, וללמד אותו הכל. זה היה ממש כמו לפתוח בית קפה מחדש. החזיר אותי שש שנים אחורה. אבל זה הצליח. לקח כמה חודשים של עבודה מאומצת, והצלחנו להעמיד צוות חדש ומתפקד. הגענו לקיץ מוכנים ומרוצים”.

יש לסיפור גם צדדים טובים וטעימים כמו תמיד

“עכשיו אנו נהנים מתיירות פנים של קיץ, אנשים שמטיילים בגליל באים לאכול אצלנו וכמובן הלקוחות הקבועים גם. אנו מרגישים שאנחנו על זמן שאול. כל רגע שאפשר להמשיך לחיות ולנשום אנחנו ננצל אותו עד תום. מקווים שלא נגיע לסגר רביעי. למרות שהיום אנחנו יודעים טוב יותר לעשות את זה, נפסיד פחות כסף, ונפתח לאחר שהסגר יסתיים. אני אומרת את זה היום בביטחון, דבר שלפני חצי שנה לא ידעתי להגיד, יש לסיפור גם צדדים טובים” מסבירה פרז.

כל חמישי בערב מתקיימת הופעה, או פתיחת תערוכה, או ערב תרבותי במקום.

הקפה פתוח כל ימות השבוע
בימי ראשון עד חמישי משעה 08.00 עד 21.00.
שישי משעה 08.00 עד 15.00.
ובשבת משעה 09.00 עד 16.00

עליזה רוזן הברמן

Read Previous

האקתון למציאת פתרונות לאתגרי החברות המובילות בתעשייה

Read Next

אמני כרמיאל יוצאים מהמסגרת

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן